מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ נ' אופרז הנדסה בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשת הנתבעים 3-4 לדחיית התובענה על הסף, לחילופין להעברת התביעה לבית משפט השלום בחיפה מפאת העדר סמכות מקומית.

על קוצו של יוד, המדובר בתובענה שהגישה חברת מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ (להלן: "התובעת"/ "המשיבה") כנגד אורפז הנדסה בע"מ ומר יוסף בן ברוך (להלן: "נתבעים 1-2") וכן מפרם פרויקטים 2000 (1999) בע"מ ומר יניב דמתי (להלן: "נתבעים 3-4"/ "המבקשים"). על פי כתב התביעה המתוקן, במהלך השנים 2009-2010 סיפקה התובעת לנתבעת 1, בהתאם להזמנותיה וחתימתה על פרטי "הזמנת עבודה", שירותים ו/או עבודות אשר בגינם לא שילמה הנתבעת 1 סך כולל של 190,000 ₪. בשל קושי בפירעון החוב המחתה נתבעת 1 לתובעת בהמחאה בלתי חוזרת את זכותה לקבלת כספים ממפרם – נתבעת 3 והורתה לאחרונה להעביר ישירות לתובעת שלושה תשלומים בסך 85,000 ₪ כל אחד. נתבעת 3, באמצעות נתבע 4, אישרה בפני התובעת כי קיבלה את המחאת הזכות והתחייבה כלפי התובעת לפעול על פיה, אולם לא עמדה בהתחייבות זו.

ביום 14.4.2011 נעתרה כב' הר' שרון הינדה לבקשת התובעת לביצוע תחליף המצאה של כתב התביעה. ביום 20.6.2011 הוגשה בקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד כל הנתבעים, באותו היום הגישו המבקשים, נתבעים 3-4, בקשה לאורכה בהגשת כתב הגנה. בסעיף 6 לבקשה זו כתבו המבקשים: "בקשה זו מוגשת מבלי לפגוע בזכות המבקשים לטעון טענות מקדמיות ככל שיעמדו להם, לרבות טענה של העדר סמכות מקומית." ביום 15.11.2011 הוגש כתב הגנה מטעם נתבעים 3-4 בלבד. כתב הגנה מטעם נתבעים 1-2 לא הוגש עד עצם היום הזה.

טענות הצדדים בבקשה דעסקינן

לטענת המבקשים, לביהמ"ש השלום בת"א אין סמכות מקומית לפי תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"). שכן, מקום מגורי הנתבע, מקום עסקו ומקום יצירת ההתחייבות – המחאת הזכות, הינם בחיפה. בנוסף, לתובעת מס' סניפים ואחד מהם בחיפה, מגורי הנתבע כאמור. מה גם וכל הצדדים הנוגעים לדיון הינם מאיזור חיפה. בניגוד לאמור בכתב התביעה אין כל הזמנת עבודה בין המשיבה למבקשים ובה תניית שיפוט ייחודית אשר קיומה מוטל בספק. כל שכן, ישנה הזמנת עבודה בין המשיבה לנתבעת 1 אשר לא הגישה כתב הגנה ויש ליתן כנגדה פסק דין ולפיכך נוכחותה בתביעה דנא מתייתרת. המבקשים לא היו חלק מאותה הזמנת עבודה.

בתגובה לבקשה טוענת המשיבה, כי הגשת התביעה לביהמ"ש בת"א נעשתה על יסוד קיומה של תניית שיפוט מוסכמת בין התובעת לנתבעים 1-2 בהזמנות העבודה המהוות הסכמי התקשרות בין הצדדים. התביעה הוגשה כנגד נתבעים 1-4 ומשהוקנתה סמכות השיפוט באמצעות תניית שיפוט לביהמ"ש בת"א בין התובעת לאחד הנתבעים הרי שראוי וצודק לברר את התביעה בביהמ"ש בת"א כנגד הנתבעים כולם. כמו כן, עילת התביעה כנגד נתבעים 3-4 נולדה כפועל יוצא מאותן הזמנות. טענת חוסר סמכות יש להעלות בהזדמנות הראשונה, היינו עם הגשת הבקשה למתן אורכה בהגשת כתב הגנה. משלא הוגשה הבקשה במועד – יש לראות במבקשים כמסכימים לסמכות המקומית. לסיום טוענת כי אין אמת בטיעון לפיו המחאת הזכות נחתמה בחיפה שכן נחתמה היא ע"י הממחה במשרדי התובעת.

בתשובה לתגובה חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשתם ומוסיפים כי עילת התביעה נגדם נולדה מהמחאת הזכות ולא מהזמנות העבודה ו/או כפועל יוצא מהזמנות אלו. על כן יש לפצל את התביעה ולדון בה במועדים שונים. ראשית, יש לדון בתביעה המתנהלת כנגד הנתבעים 1-2 ולאחריה כנגד הנתבעים 3-4. במצב הדברים שבו עתיד להינתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד נתבעים 1-2 הרי כי חלקו השני של הדיון יכול שיתנהל בבית משפט השלום בחיפה. ביהמ"ש בחיפה הינו המתאים גם לאור מבחן מירב הזיקות. תניית השיפוט הייחודית הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

בהחלטתי מיום 7.12.2011 הוריתי למשיבה להמציא לתיק הזמנות עבודה, עליהן מבססת היא את טענת תניית השיפוט הייחודית (שכן אלה המצויות בתיק אינן קריאות) וכן הוריתי לה להבהיר האם עומדת היא על בקשתה מיום 20.6.2011 למתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד נתבעים 1-2 וככל שהתשובה לכך חיובית האם עדיין עומדת היא על הותרת מקום השיפוט המבוסס לכאורה על תניית שיפוט ייחודית שבין התובעת לנתבעים 1-2. בהבהרתה, טענה המשיבה כי במישור היחסים שבין נתבעים 3-4 לתובעת מבוססת התביעה מבחינת הסמכות המקומית הן על הסכמי ההזמנה הכוללים את תניית השיפוט והן על המחאת הזכות אשר נחתמה פיזית במשרדי התובעת. עוד טענה היא שככל שתניית השיפוט אינה חלה הרי שיש להעביר את התביעה לביהמ"ש שלום בראשל"צ שכן מקום יצירת ההתחייבות בעניין המחאת הזכות הוא באזור אך על מנת שלא לבזבז זמן שיפוטי יקר ולאור העובדה כי התביעה מתבררת בביהמ"ש כשנה הרי שמקום השיפוט הראוי הינו ביהמ"ש בת"א.

דיון והכרעה

אכן סעיף 9 להזמנות העבודה קובע סמכות שיפוט ייחודית לביהמ"ש בת"א:

"לבית משפט בתל אביב סמכות שיפוט ייחודית ובלעדית בכל הנוגע להזמנה זו."

בבקשה טוענים המבקשים לתחולת תקנה 3 לתקסד"א הקובעת את מקום השיפוט בתובענה שאינה במקרקעין. מנגד טוענת המשיבה לתחולת תקנה 5 לתקסד"א העוסקת בהסכם שיפוט. כבר נקבע בפסיקה שכאשר קיימת "התנגשות" בין תקנה 3 לתקנה 5 הרי שידה של תקנה 5 על העליונה.

סבורני כי זה הדין גם לענייננו. התביעה כנגד הנתבעים 1-2 עדיין תלוייה ועומדת וטרם ניתנה החלטה בבקשת התובעת מיום 20.6.2011 ליתן פס"ד בהיעדר הגנה. אין חולק לעובדה שלבית משפט זה יש סמכות לדון בתביעה כנגד הנתבעים 1-2 ואף ליתן פסק דין בהעדר הגנה. אין כל ממש בטיעון של הנתבעים 3-4 בדבר פיצול הדיון וקיומו בשני שלבים ובשתי ערכאות שונות: מדובר במסכת אחת של אירועים הכוללת חתימת הזמנה לביצוע עבודה והמחאת חוב באותה עיסקה ממש. ניתן לקבל את טיעון המשיבה ולפיו בנסיבות שנוצרו תנית השיפוט חלה גם על המבקשים. גם אם טיעון זה לא יתקבל, הרי משקמה סמכות שיפוט כנגד הנתבעים 1 ו-2 אין כל מקום לפצל את הדיון ובוודאי שלא לקיימו בערכאות אחרות.

בנוסף ולחלופין, אין חולק כי עילת התביעה לכאורה כנגד המבקשים נולדה מהמחאת הזכות (ראו סעיף 5 לתשובה לתגובה). מעיון בהודעת המשיבה בהתאם להחלטת ביהמ"ש מיום 7.12.2011 מקום יצירת המחאת הזכות הוא במקום מושב התובעת, היינו אזור. האם משמעות הדבר כי יש להעביר את התובענה לביהמ"ש בראשל"צ כפי שהעירה התובעת? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. ראשית, אין מבוקש העברת התביעה לראשל"צ כי אם לחיפה. שנית, משמדובר בבתי משפט קרובים יחסית מבחינה גיאוגרפית איני מוצאת מקום להעביר את את התובענה ובכך לבזבז זמן שיפוטי יקר. בהקשר לאמור ראו רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חיים חימו [פורסם בנבו]:

"..יש להזכיר את המגמה הרווחת בפסיקה שלא לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהמרחקים בין מרבית הערים בארצנו אינם גדולים ועל כן אין ליתן משקל רב לנתון באשר למיקומו של בית המשפט (ראו למשל, רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473)."    

מכל הטעמים הללו הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ב, 13 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: